אלבומים מומלצים

בית הבובות- שוב החיוך

בית הבובות חזרו בתקליט נוסף. ולמה לא בעצם? שנתיים אחרי ההצלחה הראשונה והמסחררת של האלבום הראשון, ומכירת 80000 תקליטים ממנו, חברי הלהקה: אמיר אטיאס, איתי שיף, נתן סלומון, זיו לביא, שי סלומון ודני מקוב, מרגישים זאת עדיין בעצמותיהם, ומוציאים את אלבומם השני בהפקה עצמית לחלוטין. לא נעשתה ביקורת באתרנו לאלבום הראשון של בית הבובות, כי לא היה צורך. כולם ידעו. כולם שמעו ברדיו, ראו את קבלת הפרס בטלוויזיה, כולם ממילא דיברו על זה.

על האלבום השני, אולי בעיקר שהוא אלבום שני, ואולי סביב השתיקה שיש סביבו, מצאנו לנכון לכתוב. בשיר הראשון והפותח, שאמור להיות "קטע מעבר" אולי אל תוך עולמם של הבובות, יש אנרגיות טובות, אך לא נוצרת הזדהות או תחושה של מעבר. גם אחר כך, בשיר הנושא את שם האלבום, "שוב החיוך", מצליח החיוך לעלות, אבל בהרגשה שהוא לא שלם כפי שהוא יכול היה להיות. "כי אם לא אז בשביל מה" מחפה מעט על ההתחלה הזאת אך השירים שאחר כך, כולל השיר החמישי, "עד שבאת", המנוגן בליווי גיטרה עם אותה מלנכוליה אמיצה של הדיסק הראשון, אינם מצליח לרענן או לחדש. אמנם אני יכול לדבר רק בשם עצמי, אחד ששמע את בית הבובות באותם זמנים שאף אחד בארץ לא שמע עליהם, אך בשיר השמיני המיוחד, "אל תדאג", הבנתי לגבי למה בית הבובות לא תמיד יכולים להיות מובנים לקהל, לאמנים או למבקרי מוזיקה (לא כמוני).

באותם זמנים, ימי צעירותי, כאשר טיילתי עם הקיטבג האזרחי במזרח, ופגשתי אנשים, שפגשו אנשים, שהעבירו בניהם והשמיעו מהמיני דיסק להקה אנונימית בשם בית הבובות, זה היה הזוי. השירים שלהם נגעו לי, בעיקר ואולי בגלל שלא הייתי בארץ, אך הם נגעו לי. בצורה בלתי נשכחת. וזאת בעצם, התרומה הכי טובה שלא הרבה להקות מצליחות לגרום. התחושה של אנטי בית, את תחושת הטיול, כמו שאפשר למצוא אצל גדולים כמו אהוד בנאי או אריאל זילבר. וגם כאשר אחרי שנים ראיתי את בית הבובות משלהבים את הצעירים, נזכרתי באותה הרגשה, של להיות צעיר, ולהרגיש קצת אבוד אבל עם זאת מחוזק.

"אני בכלל לא בטוח, שחשבת על זה עד הסוף". דווקא במשפט זה, בשיר שפותח את השיר העשירי, "ילד ירוק", נפתח גם האלבום. ישנה הרבה כנות. הדיסטורשנים, הקלידים, השירה והמצילות, כולם נשמעים בתיזמון ובמינון הנכון. גם השיר החותם את האלבום, "חלומות שפיספסת", הוא שיר מהנה ומעניין. לסיכום, "שוב החיוך" מומלץ לגדודי המעריצים שעוד לא שבעו מן האלבום הקודם אך לא בהכרח לאלו שרעבים לחידושים מאז "מדפים".

שוב החיוך

יובל גורביץ- עורב

עורב

מוש בן ארי לייב 2007

אלבומו החדש של מוש בן ארי מחולק לשלושה, האלבום הכפול מתוך ההופעה ודיסק די וי די אחד של ההופעה. ביקורת זו תעסוק באלבום הכפול בלבד, מכיוון שאני חייב להודות, אף פעם לא הייתי בהופעה של מוש בן ארי, שמעתי שזה ממש טוב, אבל עוד לא היה לי את העונג. לכן גם כאשר קיבלתי את המארז, החלטתי שלא להתנסות בחווית ההופעה המלאה דרך מסך הטלוויזיה, אלא דרך האוזן בלבד. חולפת בי אווירה של שמחה על הלב, עוד לפני שהכנסתי את הדיסק הראשון פנימה אל תוך הכונן. זה מתחיל בעטיפה הקודרת אך מאירה, עם החץ מעל המגן דוד, וזה נמשך עם קריאה קצרה ברשימת השירים והאמנים האורחים. ישנו חיוך גדול וציפייה.

ההתחלה של האלבום הכפול היא רגועה, איך לא, ובדיוק ברגע הנכון הקצב האיטי התחיל לקבל עומק. אין ספק שמוש בן ארי הצליח לקבץ בדיסק זה משהו מן הישן ומן החדש, בצלילים המקוריים שיוצאים מחברי הלהקה, ומהקהל שמכיר את המילים בעל פה כאילו הן היו קיימות מאז ומתמיד. כאשר דין דין אביב עולה, ההצגה מתחילה כמו מחדש, אנרגיות חדשות עולות על הבמה ונופחות בה אוויר שונה. להמשך ההאזנה מתלווים צלילים עם מוטיבים אפריקאיים, דרום אמריקאיים, גם המערביות וצלילים אלקטרוניים נכנסים, ואחר כך פתאום הכול שוב הכול חוזר להיות כל כך מזרח תיכון. מה שמפליא הוא, שאין זה חריג. יש למוזיקה הזאת מקום. והרבה. שוטי הנבואה מצטרפים ומוסיפים את הנופך החתרני יותר, באותם הצלילים שאפשר למצוא גם בהופעות שלהם, עם אותו קרשצנדו ראוותני אך כל כך משובח. פחות יצא לי להתרשם מביצועיו של מוקי שהתלווה לשירים עם שוטי הנבואה אך לא כל כך הורגש בצלילים שיצאו מן הרמקולים. ואז אני מדמיין את ברי סחרוף פוסע אל הבמה. מה לא נאמר עליו? אין אולי עוד מה להגיד. ברי הוא מלך, מהרגע הזה ההופעה תופסת כנפיים ופורחת.

נראה שאותו גל חדש של מוזיקאים, שנותנים כבוד לאמנים שהיו לפניהם, שמשתפים פעולה, שמחזקים אחד את השני (לא מחקים, מחזקים), זהו גל מבורך, שפותח חלון גם להתקדמות אישית. ההתקדמות האישית של מוש בן ארי אינה נשמעת כמוטלת בספק. תיהנו!

LIVE 2007

X&Y, החדש של קולדפליי, הוא אלבום גדול בכל מובן של המילה. השירים ענקיים. המוזיקה נעה בין אינטימית ושקטה לשיאים עם שכבות של סאונד אנרגטי המביא את הלהקה למחוזות חדשים. המילים עוסקות בנושאים גדולים כמו החיים והמוות, אהבה ואובדן וגם על להיות מוקסם מהעולם שמסביב אבל לקבל את העובדה שדברים מסוימים יישארו לא לגמרי מובנים. האלבום, שממשיך את הקו המוזיקלי של הלהקה, מלא בשירים מצויינים מהסינגל הראשון "Speed of Sound" דרך השיר "Talk" ועד הבלדה היפה עד כאב, "What If". כריס מרטין מעולם לא נשמע יותר אישי וחשוף מאשר בשירים "What If" ו- "Fix you", אולי בשל העובדה שאנחנו יודעים הפעם מי היא הבחורה מאחורי המילים (גווינת פלטרו). השיר האחרון "Twisted Logic" מציג צד אפל וכועס של הלהקה ולעומתו ברצועה החבויה, שנכתבה במקור עבור גוני קאש, מלווה קולו של הזמר רק בגיטרה אקוסטית. לאורך האלבום ממשיכים החברים לשים דגש על שירים חזקים, אבל "הטיפול" בהם מראה שהלהקה גדלה, מתבגרת ומוכנה לנסות דברים חדשים. מי שמקווה למצוא קולדפליי אחרת עשוי להתאכזב. שינוי כיוון או סגנון מוזיקלי, דוגמת "Kid A" של רדיוהד, אין כאן אבל המעריצים בהחלט יראו ב- X&Y קפיצה נוספת קדימה מהאלבומים הקודמים "Parachutes" ו- " A Rush of Blood To The Head".

X&Y

בהתחשב בהייפ סביב יציאת אלבום הבכורה של ה- Bravery (גם Rolling Stone וגם מגזין המוסיקה Spin הכתירו אותם כדבר הבא) ניגשתי בזהירות להאזנה הראשונה, מוכן לאכזבה. למרבה הפלא אלבום הבכורה של הלהקה הפתיע אותי לטובה. אם גם אתם בעניין של "כל מה שישן הופך לחדש שוב בשלב כלשהו" ה- Bravery הם בדיוק בשבילכם. האלבום החדש תופס את מקומו בכבוד לצד הרכבים דוגמת Killers, Franz Ferdinand ולהקת Interpol. כמו להקות אלה ה- Bravery היא להקת רטרו שנות ה-80 ונשמעים לרוב כמי שמצאו שירי Cure ישנים שהלכו לאיבוד. לעיתים יש בהם מהמלנכוליה הסרקסטית של הסמיתס ורוח הפאנק של הקלאש והכל עטוף בצליל סינטסייזר-פופ. שירים מצטיינים כוללים את הסינגל הרקיד "An Honest Mistake", "Fearless" בו נוטש הסולן אנדיקוט את הטונים הנמוכים שלו לטובת צרחות וצליל גבוה ו- "Public Service Announcement" הפאנקי - לא לגמרי ישן, לא לגמרי חדש. ה- Bravery לעיתים קצת אפלים אך לרוב מלהיבים ועומדים בציפיות באלבום גיטרות, תופים וסינטסייזרים. רוק-דאנס שיגרום לכם להניד את הראש למעלה ולמטה ולרגליים שלכם לזוז ללא שליטה.

The Bravery

אנחנו רק בשליש הראשון של 2005 ואני מחזיק ביד את אחד מחמשת האלבומים הטובים של השנה. Language. Sex. Violence. Other? האלבום החמישי של הסטריאופוניקס לא מותיר לי בררה מלצאת בהצהרה כזו דרמטית. אולי בשל החלפת המתופף סטיוארט קייבל (ממייסדי הלהקה) בחוויאר ווילר הארגנטינאי מתמלאים החברים באנרגיות מחודשות, המבטיחות סיפוק למעריצים הוותיקים. הלהקה משאירה את העבר המתון מאחור ומשנה כיוון לרוק אנרגטי עם אלמנטים של ניו-וויב, פאנק, גראנג, ואלטרנטיבי. השיר הפותח “Superman” מהפנט ומכין אותך לקצב החדש של הלהקה. “Doorman” הוא יצירה אנרגטית עם פזמון אפל שהיה הופך אפילו את קורט קוביין לגאה. “Dakota” הנפלא , שנבחר כסינגל הראשון, והשיר “Lolita” הם הקליטים והקרובים ביותר לחומרים הישנים של הלהקה . אם נשתמש במילים מתוך השיר "Rewind" – שינוי זה טוב, מה הטעם להישאר אותו הדבר ? כנראה שזה לא ממש ישנה לקלי, הסולן והכותב הראשי, אם לא נאהב את החומר החדש הוא פשוט יצעק עלינו "ללקק לו את הבננה, ללקק אותה עם קצפת", מקסים הבחור.

Language. Sex. Violence. Other

קשה להגדיר את הדבר שתופס אותך בהקשבה לאלבום הבכורה של פרל, "בנות", אבל זה שם. למרות שהקו המרכזי של האלבום הוא נושא שנטחן רבות, היחסים בינו לבינה, יש בו משהו אחר - שילוב של רכות וכמיהה עם חום קולו העמוק של הזמר. בדומה לזמר Robbie Robertson לעיתים נדמה לך כי אתה בכלל שותף בסיפור עלילה בזמן שהזמר ספק שר, ספק מדבר וברקע נשמעים קולות שונים וצחוק של אנשים. בעבודה עם מפיק מנוסה יכול היה פרל להוציא מעצמו יותר אך אין לי ספק כי בשבילו זו רק ההתחלה. ועד שיגיע האלבום השני חישבו על האהבה הראשונה שלכם – היא היתה בוסרית, תמימה, נטולת פוזה והיא תמיד תעלה חיוך על פניכם – עכשיו נסו לתרגם את זה לצלילים ותבינו מה מחכה לכם בהאזנה הראשונה ל"בנות".

בנות

האלבום החדש של דניאל סלומון פחות אינטימי אך לא פחות חשוף. זהו אלבום חורף מענג ורומנטי שמתעסק באהבה, בבעייתיות במערכות יחסים ובגעגועים לאהבות ישנות. מבחינה מוזיקלית משלב האלבום רוק ומוזיקה קלאסית. לראשונה לבד (ללא תמיכה של אביב גפן) עומד דניאל במבחן האלבום השני בהצלחה כאשר הוא שר בעיבודים מלודיים, עשירים ומתוזמרים תוך כדי שמירה על נאמנותו לפסנתר. על הסינגל הראשון "אהבה" כבר השתפכנו מספיק הרבה לפני צאת האלבום וכל מילה נוספת מיותרת. ההימור הבא שלנו לסינגל הוא "מיתר קרוע" הנפלא שנכתב לזכרה של ענבל פרלמוטר. בשיר הנושא "רבות הדרכים" משתף דניאל פעולה עם דנה עדיני, זוגתו לחיים וזמרת בזכות עצמה, ובאופן פרדוקסלי דווקא דואט זה עוסק בפרידה. 10 שירים חדשים שידברו לכל מי שאהב, אוהב או רוצה לאהוב.

רבות הדרכים

לפני 12 שנים ביצעה להקת Pearl Jam הופעה אקוסטית נדירה במסגרת תוכניות ה- Unplugged של רשת MTV. למרות שההופעה מעולם לא שוחררה באופן רשמי היא ממשיכה עד לימים אלו להיות אחת ההופעות המבוקשות ביותר כבוטלג או כקבצים להורדה באינטרנט. Live At Benaroyal Hall משחרר לראשונה את המיטב של הלהקה בגירסאות אקוסטיות כפי שבוצעו בהופעה אינטימית מול קהל של 2500 אנשים בלבד. הופעת הצדקה, שהתקיימה במרכז Youth Care בסיאטל, נמכרה בתוך 8 דקות חודשים מראש. ההופעה בת השעתיים כוללת מספר רגעי שיא ובניהם : Man of the Hour (שהיה מועמד לפרס גלובוס הזהב), קאברים לשירים של בוב דילן, הרמונס, ויקטוריה וויליאמס, הביטלס וג"וני קאש. אה כן שכחנו גם הלהיטים הגדולים של הלהקה נמצאים שם איפה שהוא - מומלץ בחום.

Live At Benaroyal Hall: October 22, 2003

לאחר 3 שנים הפסקה חוזרת הלהקה עם אלבומה המצופה כל כך במולדתה, אנגליה. בלדות ענוגות , גיטרות מרגשות וסימן ההיכר של הלהקה מילים שפוגעות לך "בבטן הרכה". מהסינגל הראשון Gravity (שנכתב עבורם ע"י כריס מרטין, סולן להקת Coldplay) ועד לשירים הקצביים יותר, דוגמת Ashes, ברור שהחברים חזרו עם מטרה לכבוש יותר מאשר הצלחה מקומית... קאמבק של להקה שנשמעת טוב מתמיד.

Out Of Nothing

עוד הרבה לפני כולם היו שם צמד האחים האירים לבית דוולין - לפני Coldplay ולפני Keane ואפילו לפני O.K Computer של Radiohead. באלבום השני שלהם מצליח הצמד לגשר על "פיצול האישיות" שלהם הנובע מאהבתם לגיטרות חשמליות ומבחירת מקורות ההשראה שלהם, דוגמת ניק דרייק או בלו נייל, המצטיינים בעגמומיות אקוסטית. הכח האמיתי טמון בקולו של קולין דוולין שמצליח להפוך גם את השירים האנרגטיים ביותר באלבום לבלדות ליל קיץ. הבולטים מבין 10 השירים באלבום הם שיר הנושא World Outside ,Waiting ו- Years Could Go By הנפלא. בשתי מילים - תענוג צרוף !!!

Waiting

גם אם אינכם נמנים על מעריצי אביב גפן אתם חייבים להודות שהפעם הוא עשה את זה בגדול. במרץ השנה יצא לחנויות בארץ שיתוף הפעולה בינו לבין סולן להקת ה-Porcupine tree סטיבן ווילסון. ההרכב שנקרא Blackfield הוציא את אלבומו הראשון בישראל בחברת הליקון ובימים אלה מתחילה הפצתו גם בעולם כאלבום כפול עם 3 שירי בונוס + קליפ וידאו. האלבום הוא למעשה שילוב בין כישרון הכתיבה של גפן והשירה של ווילסון (אביב מסתפק בשירה בשני שירים בלבד). בארץ כבר יצאו שני סינגלים Hello ו- Pain ועכשיו מתחילים החברים להופיע בחו"ל לקידום הפרוייקט. אביב שכבר ניסה את מזלו בחו"ל לפני מספר שנים יוכל להשתמש ב- Blackfield כקרש הקפיצה להכרה בינלאומית והפעם זה כנראה יצליח.

Blackfield

12